האם יש חופש בקארמה? אין לנו חופש לגבי מעשי העבר שלנו. הם נעשו ואנו פוגשים אותם שוב. אם כרתנו עץ, הוא לא יהיה שם מחר. מעשינו משנים את העולם ואנו פוגשים את השינוי שאנחנו יצרנו בעולם. יחד עם זאת, המפגש נעשה בהווה, ומה שנעשה במפגש, יקבע את העתיד. המקום החופשי שלנו, אפוא, הוא בהווה ובהווה בלבד. מה שנעשה עם מה שמגיע אלינו מהעבר יקבע את עתידינו. אך לפעמים הקארמה מגיעה מהעתיד: כלומר, בא אלינו משהו בהווה, שהוא חלק מההכשרה שעלינו לעבור בכדי למלא משימה שממתינה לנו קדימה בזמן.
הדרך לעבוד עם הקארמה היא לקבל את מה שבא אלינו בהווה, כחלק מדרך שנותנת לנו כל הזמן הזדמנויות להיות טובים יותר. עלינו לתרגל כל הזמן את הבחירה, את החופש להגיב ולשתף פעולה עם העולם.
הולך לו אדם עם בנו ביום קיץ חם מאוד. הם מחליטים לשבת קצת על הדשא, לנוח. הם מורידים נעליים והילד מתחיל לרוץ על הדשא. פתאום נשמעת צעקה, ״איי! דרכתי על משהו לוהט״. מגיע האב בריצה ורואה שהילד דרך על חתיכת מתכת. ״למה המתכת כל־כך חמה?״, שאל הילד. ״בגלל השמש״, ענה אביו. ״אבל הדשא קיבל בדיוק אותה כמות של שמש והוא נעים וקריר״, אמר הילד. ״זו קארמה״ ענה אביו.
קארמה היא ההזדמנות שהבאנו על עצמנו מבחוץ בכדי להיות אנשים טובים יותר בעתיד.
החום של המתכת לא נגרם רק בגלל השמש, וגם לא רק בגלל המתכת, אלא בגלל הדו־שיח בין השמש למתכת.
