ה-21 ביוני הוא היום הארוך ביותר בשנה. איך ניתן לחוות את היום הזה, ואת הקיץ בכלל?

“תמונות” המזלות ו”סימני” המזלות

קיים בלבול בין “סימני המזלות” ובין “תמונות המזלות.” הבלבול הזה נובע מתחומי ההשפעה העל-חושיים של הקוסמוס על האדם והעולם (“סימנים”)לבין התמונה החושית-פיזית

הנראית בשמיים (“תמונות”.)

סימני המזלות

סימני המזלות מחלקים את כיפת השמיים ל-12 פלחים שווים, כל אחד מהם בן ° 30. במהלך השנה מקיף כדור-הארץ את השמש פעם אחת ומנקודת המבט של כדור-הארץ, השמש זורחת מתוך אחד מסימני המזלות. הסימן שמתוכו זורחת השמש מתחלף אחת לחודש, והוא גם ה”מזל” שמקבלים בני-האדם שנולדים

באותה תקופה. כאשר השמש עוברת מסימן אחד לשני היא מבצעת קשת שונה מעל האופק הדרומי. אורך הקשת קובע למעשה את אורך היום והוא משתנה במהלך השנה בהתאם לזווית שבין ציר הסיבוב של כדור-הארץ סביב עצמו למישור הסיבוב של כדור הארץ סביב השמש. הקשת הארוכה ביותר נוצרת כשהשמש זורחת מתוך סימן מזל סרטן, והיום הארוך ביותר בשנה (21.6) מתרחש אז. הקשת הקטנה ביותר היא בסימן “גדי”, ואז מתרחש היום הקצר ביותר בשנה )21.12.( בסימני “טלה” ו”מאזניים” נוצרת הקשת התיכונה, וימים אלה מסמנים את ימי השוויון בין אור וחושך (21.3 ו-21.9.) יום השוויון האביבי, שבו השמש זורחת במזל טלה, נחשב ליום הראשון של השנה מבחינה קוסמית, ומזל טלה הוא הסימן הראשון בגלגל המזלות.

כדור-הארץ מחולק לשני חלקים: החלק הצפוני והחלק הדרומי. בעונת הקיץ בחצי-הכדור הצפוני, ככל שאנו נעים יותר צפונה יש יותר שעות אור משעות חושך, והמגמה מתחזקת עד לאזור הקוטב הצפוני שבו יש רק אור במשך כל היממה. בדרום התמונה היא הפוכה: ככל שנדרים, בימי הקיץ של חצי-הכדור הצפוני, שעות החושך יגברו עד לחושך מוחלט

במשך כל היממה באזור הקוטב הדרומי. ד”ר רודולף שטיינר נתן לנו לקיץ תמונה, אימגינציה. (האימגינציה ליוחנן, דורנך, 12.10.1923)

בתמונה הזאת, אם אנו מביטים בשיא הקיץ כלפי מטה, למתרחש מתחת לאדמה ובתוכה, אנו רואים שם תהליכי התגבשות בגוונים של כחול עמוק. לגבישים הסימטריים שנבנים קורא

שטיינר: “המסתורין של הכסף.” כאשר אנו מפנים באותו הזמן את המבט כלפי מעלה, אנו רואים עננים של אור; הכול מתערבל ומתערפל, התנועה שוברת כל צורה. השמיים רווי האור והחום רוויים בחוכמה אלוהית שלה שטיינר קורא “אינטליגנציה קוסמית.” את התופעה הזאת מכנה שטיינר “המסתורין של הזהב.” אנו רואים אפוא איך אדי כסף עולים מהאדמה והופכים לענני זהב תחת עינו הבוחנת של הארכי-מלאך של הקיץ: אוריאל. אם ננסה להבין את התמונה הזאת מתוך ההקשר של הזמן שלנו, הזמן של הארכי-מלאך מיכאל, השואף לאחד את כל העולם לקהילה אנושית אחת, אנו יכולים להבין שכאשר אנו מסתכלים בראיה רוחית לתוך האדמה, כדור-הארץ הופך לשקוף בשבילינו, ואז “הגבישים הכחולים” אינם אלא החורף של החצי הדרומי. קיץ וחורף, אור וחושך, כסף וזהב יכולים להתאחד בעזרת ה”אינטליגנציה הקוסמית של אוריאל,” חוכמת האהבה שניתן לטפח בשיא עונת האור והחום. הקיץ, עם לילותיו הבהירים והחמים, הוא גם הזמן להתבונן בתמונה הגדולה של הקוסמוס ולחשוב עליה. להלן המשך בניית הבסיס להתבוננות בכוכבי השמיים.

תמונות המזלות

תמונות המזלות הן למעשה קבוצות של כוכבים היוצרים תמונה מסוימת. מתוך 76 תמונות המוכרות לנו, השמש עוברת דרך 12, ואלו הן ה”מזלות”

שאנו מכירים. התמונות הללו מכסות שטחים שונים על-פני השמיים; תמונת מאזניים, לדוגמא, היא הקטנה ביותר ומכסה שטח של ° 19 בלבד; תמונת בתולה היא הגדולה ביותר ומכסה שטח של ° 46. בין התמונות הללו יש שטחים בלא כוכבים נראים; שטחים אלו מהווים אזורי מעבר ולכן קשה להגדיר במדויק איפה מתחילה תמונה ואיפה היא מסתיימת. הפער בין “תמונות” ו”סימנים” יוצר כמובן אי-התאמות. עשוי להיווצר מצב שבו האדם נולד בתאריך מסוים ובהתאם לו מקבל “מזל” כלשהו, אך השמש נמצאת באותו זמן בתמונה שונה. לכך יש להוסיף את תנועת הנקיפה של ציר כדור הארץ הגורמת לשינוי נקודת האביב במהלך השנים…. אולם על כך נכתוב באחת מהפעמים הבאות.

טיפ לסיום: מטר כוכבים נופלים

כמידי שנה, לקראת סוף יולי ועד אמצע אוגוסט ניתן יהיה לראות בשמי-הלילה את מטר ה”פרסיאידים” כאשר השיא צפוי בלילה שבין ה-11 ל-12 באוגוסט. “כוכב נופל” הוא השם העממי ל”מטאורים” שהם למעשה אבק של כוכבים שנכנס לאטמוספירה של כדור-הארץ ויוצר הבזק אור. הצפי השנה הוא לעד 70 כוכבים נופלים בשעה והמקור הוא באזור תמונת “פרסוס.” הצפייה במטר הכוכבים אפשרית בעין בלתי-מזוינת, וככל שהתצפית תתבצע ממקום חשוך, כך

ניתן יהיה לראות יותר כוכבים.