הסוד הגלוי של עולמות הכוכבים

מאת חן עתיד

בעבר, היו בני-האדם מודעים יותר לחלקו העליון של העולם וייחסו לו את מקום-משכנם של האלים. היום בני-אדם שוכחים “להרים את הראש,” והמדע המודרני מתאר את הכוכבים כגופים מרוחקים ונטולי-חיים. הסיבה העיקרית לשינוי היא שבתודעה המודרנית אנחנו מפרידים בין הראש והאינטלקט ובין הלב והחוויה הפנימית, אולם מצוקות החיים המודרניים קוראות לנו להתחיל ולחדש את הברית עם

עולם-הכוכבים. חן עתיד מציע לנו כלים בסיסיים לכך. פרק ראשון.

מלך-האלים לכור גרעיני; עם זאת, מדעי-הטבע יודעים שאין חיים על-פני האדמה בלא השמש, אך במקום לייחס את העניין הזה לכוחות רוחיים של אהבה, מייחסים אותו לאנרגיה של

חלקיקים אטומיים.

הסיבה העיקרית לשינוי היא שבתודעה המודרנית אנחנו מפרידים בין הראש, כלומר החשיבה האינטלקטואלית- מטריאליסטית המבוססת על חוויות החושים בלבד ונחשבת היום ל”אובייקטיבית, מציאותית ואמיתית,” ובין הלב, המייצג את הרגשות ואת החוויות הפנימיות והאינטימיות יותר, שהיום

נחשבות ל”סובייקטיביות ובלתי-מציאותיות.” דוגמה לכך יכולה להיות הפער בין האופן שאנו חוֹוים בו את הזריחות והשקיעות ובין המציאות שהידע האסטרונומי

מצביע עליה. זה למעלה מ-400 שנה, אנחנו יודעים שכדור-הארץ

הוא שמקיף את השמש, אך על-אף הידיעה הזאת,
עדיין חווייתנו היא שבכל בוקר ובוקר זורחת השמש
ועולה בהוד ובהדר מעל האופק המזרחי. וכך גם בערב: אנו חשים כי השמש עוזבת אותנו ויורדת,
שוקעת באופק מערב. איננו חשים שהאופק יורד או עולה; אף איננו תופסים את עצמנו נעים לקראת השמש בבוקר, משתחווים לעומתה, וגם איננו רואים את עצמנו נעים מהשמש והלאה בערב, עולים ומסתירים

אותה ברוב גאוותנו המובילה לחושך ואפלה. הפיצול בין ידיעת-הראש ה”אובייקטיבית” וה”מציאותית,” הקרה והמנוכרת, שיוצרת בנו חוויה עמוקה של בדידות וניכור ביקום הענקי והעוין זה מיליארדי שנים ובין “תחושת-הלב” ה”דמיונית-סובייקטיבית” כי יש דברים מעבר לנגלה, דברים שעולם-החושים משמש רק שער אליהם – הפיצול הזה מרמז לנו על קיומם של עולמות אחרים. “שערי השמים” מתגלים לנו בכל הדרם בתופעת הקשת בענן, בצורות המופלאות של קבוצות-הכוכבים, במופעי-הירח, בזריחות ובשקיעות, באורך-היום המשתנה מעונה לעונה כשעון קוסמי אדיר, בריקודי כוכבי-הלכת, ביחסים ההדדיים שביניהם ובתופעות-שמים נפלאות אחרות.

מה לנו ולאורות הזוהרים?

כבני-אדם ערים, אנו נמצאים במערכת של כוחות אסטרונומיים. חושינו נמצאים במרחב של אור ואוויר. אם נסתכל אל האופק, נראה שבעצם חלק קטן משדה הראייה שלנו הוא אדמה ואילו

רוב-רובו שמים, ובשעות הערב והלילה – כוכבים. בעבר, היו בני-האדם מודעים יותר לחלקו העליון של העולם וייחסו לו את מקום-משכנם של האלים. בימינו שכחו בני-האדם “להרים את הראש,” הראש “נעשה כבד” ומתנהג כמינרל – רוב

הזמן מופנה לאדמה ונתון לכוחות-הכובד.

אם נרים את הראש, בכל שעה משעות היום אך בייחוד בשעות-החושך כאשר השמים

השמים נהפכו
ממקום קדוש ומשכן- האלים למקום עוין, מרוחק ומנוכר. את התפנית הזאת בתודעה האנושית אפשר לראות בייחוד בהתייחסות לשמש, שנהייתה ממקום-משכנו של מלך-האליםלכורגרעיני

נקיים מעננים, יתגלה לנו עולם מופלא,המעורריראת-כבודופליאה עמוקה. אך העולם הזה נראה לנו תחילה כטומן סוד. “מה יש שם במרחקי-עד?” “האם יש שם חיים?” “או אולי ֵאלים?” “ושמא ש ִדים?” אנו חווים את עצמנו כה קטנים אל מול המרחבים הללו, אךעםזאתבִלבנואנוחשיםקשר לעולם הזה. “האם באנו משם?” “האם היינו שם?” “האם הוא ביתנו האמיתי, ואנחנו רק אורחים לזמן מוגבל פה, על פני-האדמה?”

אנו יכולים לשאול: מה לנו ולאורות הזוהרים הרחוקים כל-כך מאתנו? המדע של ימינו נותן לנו את התמונה הזאת של עולם-הכוכבים: * הם כה רחוקים, עד שאין לנו שום סיכוי להגיע אליהם. * אנחנו רואים רק עולמות שדומים לגיהינום, כלומר שמשות לוהטות, מדבריות יבשים, עולמות קפואים. העולמות האלה עוינים לחיים.

השמים נהפכו אפוא ממקום קדוש ומשכן-האלים למקום עוין, מרוחק ומנוכר. את התפנית הזאת בתודעה האנושית אפשר לראות בייחוד בהתייחסות לשמש, שנהייתה ממקום-משכנו של

בדיוק מעל הקוטב הדרומי ונקודת הָנדיר שלה בקוטב הצפוני. הקו הדמיוני שמחבר ביניהן עובר דרך האדמה.

קו המשווה השמימי (The celestial meridian circle) אם נחבר בדמיון את נקודת-הֶזנית, נקודת-הָנדיר, כוכב-הצפון והקוטב הדרומי, נקבל מעגל שמחלק את שמי-הכוכבים(הכיפה הגדולה שמעל ראשנו) לחצי צפוני וחצי דרומי. מאונך המעגל

הזה יהיה מעגל אחר שיחלק את השמים למזרח ולמערב.

כפי שאפשר לראות, ההתבוננות בשמים מתרגלת אותנו לדמיין, להרחיב את האופקים שלנו, להתמצא במרחב, לתפוס את המרחב בתלת-ממד; ועדיין לא התחלנו להניע את הכול… ומעל הכול, זאת דרך ליצור קשרים חדשים ואישיים עם המרחב הגדול והמפואר שסביבנו.

עד כאן לפעם הזאת. בגיליונות הבאים נמשיך במסע חזרה לחכמת-הכוכבים.

לחדש את הקשר עם עולם-הכוכבים

מצוקות החיים המודרניים קוראות לנו להתחיל ולחדש את הברית עם עולם-הכוכבים, עולם-ה”שמים.” הקשר עתיק- היומין, שהחל באדם הראשון אשר הרים את ראשו והתבונן בשמים, נמשך אלפי שנים עד שנותק רק בעת האחרונה. חידוש הקשר הזה יכול להביא לנו לא רק עוד ידע לראש אלא גם חוויה חדשה ללב. נוכל לשוב ולהתקשר בהדרגה לכוחות הרוחיים, שהנחו את האנושות לאורך כל התפתחותה ושיאפשרו לנו לשוב

ולחדש את הקשר לביתנו האמיתי, הרוחי, הפנימי והנצחי.

להלן אביא כמה הנחיות ראשוניות לתצפיות בכוכבים. קודם-כול, עלינו להגדיר נקודות-התייחסות. הטוב ביותר יהיה להגדיר את עצמנו, את ראשינו וחושיו, כמרכז היקום. הסיבה לכך היא שהראש בא אתנו לכל מקום ולכן אין זה משנה היכן אנחנו – נקודת-ההתייחסות הזאת תמיד אתנו. סיבה אחרת היא שבכך אנחנו עושים את החוויה לאישית וקשורה אלינו ישירות. אם נתבונן מעלה וסביבנו, נראה שאנחנו בתוך היכל, קתדרלה; כיפת-שמים ענקית מקיפה אותנו בכל מקום שאנו הולכים אליו.

בכיפה הזאת אנחנו יכולים לציין כמה נקודות-התייחסות.

ֶזנית(zenith): מקור השם בערבית (הערבים היו הראשונים שעשו את האסטרונומיה למדע). נקודת הֶזנית נמצאת בדיוק במאונך מעל ראשנו.

ָנדיר (nadir): הנקודה שנמצאת בדיוק במאונך מתחת לרגלינו. שתי הנקודות האלה יוצרות קו דמיוני מאונך מהאינסוף שמעל ראשנו ועד האינסוף שמתחת לרגלינו. בגופנו אנו מהווים חלק מהקו האינסופי הזה. כך יצרנו את החיבור הראשון שלנו

לקוסמוס.

כוכב-הצפון(Polaris): נקודת-אור, כוכב אשר לעולם אינו שוקע ולכן תמיד אפשר לראותו בשמים (אם אין אור-שמש או עננים, כמובן) כוכב-הצפון נמצא בדיוק מעל הקוטב הצפוני; אם נסתכל בכדור-הארץ מהירח, נראה שציר-הסיבוב של כדור-הארץ מצביע לכיוון כוכב-הצפון. באופן דומה, אם נסובב

כדורסל על האצבע, תצביע האצבע אל כוכב-הצפון. גובהו של כוכב-הצפון בשמים בחלקו הצפוני של כדור-הארץ תלוי במיקום שלנו על פניו. ככל שנהיה קרובים יותר לקוטב הצפוני, כך יהיה כוכב-הצפון גבוה יותר יחסית לקו-האופק. בקוטב הצפוני יתמזג כוכב-הצפון עם נקודת-ה ֶזנית )כלומר יהיה בזווית 0 90 אלינו(, ואילו בקו-המשווה יתמזג כוכב-הצפון עם קו-האופקהצפוני (כלומר יהיה בזווית 00אלינו ) בכל קו-רוחב שנהיה בו על פני כדור-הארץ, יימצא כוכב-
הצפון בזווית התואמת את קו-הרוחב.
ישראל, לדוגמה, נמצאת בקו רוחב 0 33,
וכוכב-הצפון נצפה פה 0 33 מעל
האופק הצפוני. לונדון נמצאת
בקו רוחב 0 51, ולכן כוכב-הצפון

נצפה שם גבוה הרבה יותר. אל מול כוכב-הצפון תהיה לנו נקודה דמיונית שהיא נקודת- הדרום. הנקודה הזאת נמצאת

פרוסם לראשונה בירחון אדם עולם.