ההתבוננות בשלל המופעים של הנקבי והזכרי בממלכות הצומח
והחי מעלה מחשבות גם לגבי תפקידי המגדר האנושיים, ולגבי היחסים החברתיים בין בנות ובני האדם. חן עתיד פותח לנו צוהר לחדר המיטות של הטבע
חן עתיד | 18 ביוני 2017
שאלת המגדר בטבע אינה כה חד-משמעית כפי שאנו מורגלים לחשוב. בכדי להבין טוב יותר את העולם שבו אנו חיים, עלינו להיות מסוגלים לנוע מהרגלי חשיבה ישנים, ולהיפתח לתופעות נוספות. המשורר והמדען הגרמני יוהאן וולפגנג פון גתה השתמש במושג ״הסוד הגלוי לכל״ בכדי לתאר את מורכבות ההבנה שלנו את תופעות הטבע: מצד אחד הכל גלוי בפנינו, ומצד שני אנו שבויים בדעות קדומות ובהרגלי חשיבה מקובעים, אשר אינם מאפשרים לנו לראות את התופעות באופן מלא.
במאמרי זה ארצה להתבונן כיצד המגדר מופיע בממלכות הטבע השונות.
החיידקים פתרו את בעיית המגדר בכך שהם חסרי מגדר. בכדי להתרבות מתחלק החיידק לשניים. הוא עושה זאת כאשר יש בסביבתו שפע של מזון. תופעה זו מעלה שאלות רבות כגון מיהו החיידק המקורי, והאם החיידק יכול למות? כלומר – אם הרגנו חיידק אחד, האם באמת הרגנו אותו? את אחיו? את בנו? את אביו?
היצר להתרבות קשור בתנאי חיים, ברווחה ולא בגיל או בעונה. האם יש לחיידקים יצר מיני? ניתן לראות שרמת התודעה אינה אינדיבידואלית, כלומר אין זהות לחיידק מסוים. לכן אנו יכולים לשער שהתודעה היא קבוצתית. אנו רואים כאן
החיידקים — אין מגדר, אין דאגות
חיידקים: פיצול בסיסי
שהיעדר השונות בעולם החיידקים יוצר קושי בהגדרת הזהות האינדיבידואלית של כל אחד מהם. חוסר המגדר מגביר עוד יותר את אותה זהות בין כלל האורגניזמים ממין חיידק. כך ממילא לא ניתן לראות באף אחד מן הפרטים “אני” אינדיבידואלי ייחודי.
עולם הצומח
בקבוצה זו אנו נתקלים במגוון תופעות ייחודיות, בהן חלק מהצמחים יכול להתרבות בצורה וגטטיבית, א-מינית. כך, עץ התמר מתרבה דרך הצמחת חוטרים מבסיס הגזע שלו; הבננה מצמיחה נצרים שיכולים להתפתח לצמחים חדשים; על תפוח האדמה מתפתחות פקעות המשמשות לריבוי.
מצב התודעה המגדרית של צמחים אלה דומה לזה של החיידק. עם זאת, כאן יש הגדרה ברורה של צמח יחיד, ולכן מותו ברור יותר.
כאשר אנו עולים במורכבת עולם הצמחים, אנו נתקלים בתופעה חדשה: כאן יש כבר פרחים המחולקים לפרחים זכריים, יוצרי אבקה, ולפרחים נקביים, בעלי צלקת ושחלה נושאת ביציות. בצמחים אלה אמנם קיימים הנקבי והזכרי, אך ההפריה עצמה נעשית ע״י הרוח,
כלומר הקשר בין הזכר לנקבה הוא דרך מתווך ולא באופן ישיר. בצמחים אלה, כגון ברושים ואורנים, קיימת עונתיות בתהליכי ההפריה, ונדרשת רמה גבוהה מאוד של תיאום בזמן. הזכר לא רואה את הנקבה והוא לא מכוון לנקבה ספציפית. הוא שולח את זרעו לאוויר הפתוח בכמויות אינסופיות, ולמעשה “הוא אוהב את כולן באופן שווה”. בעונות אלו אנו חשים בעננים של אבקת פרחים באוויר, ומי שרגיש לכך עלול להגיב בתגובה אלרגית חריפה. הנקבה, מצדה, מכינה כלים לתפוס את האבקה. אין לה שום קשר לזכר ספציפי. אפשר לומר שבדומה לזכר, “גם היא אוהבת את כולם באופן שווה”. כשמשווים את התודעה הזו לממלכות אחרות, השאלה הנשאלת היא האם מדובר כאן על תודעה קבוצתית או על אהבה חופשית וללא תנאי?
צמחים ברמה גבוהה עוד יותר העבירו את תפקיד ההפריה לממלכה גבוהה מהם – אל ממלכת החרקים. הדבר דומה למצב בו אנו היינו נותנים למלאכים להתעסק בשאלות ההפריה שלנו. כאן אנו רואים זכר ונקבה, אך הם אינם מחזרים האחד אחרי השני, אלא גם הוא וגם היא מחזרים אחרי החרקים! לזכר ולנקבה יש שיטות מגוונות לגרום לחרקים לבוא אליהם: צוף, צבע, ריח ועוד. מהי התודעה שאנו רואים פה? אולי סוג של תפילה לישויות הגבוהות יותר? טקסים של הקרבת קורבנות לאלי הפריון? גם כאן – אין ספציפיות בבחירת בן או בת הזוג.
האבקה של אורנים — לאהוב את כולם באופן שווה
תופעה נוספת שאנו פוגשים בעולם הצומח היא הפריה עצמית. כלומר יש לנו באותו האינדיבידואל גם אברי רבייה זכריים וגם אברי רבייה נקביים, ובעונה מסוימת הוא מפרה את עצמו. שיטה זו מעלה השערות לגבי תודעה שבממלכות אחרות אנו יכולים לתארה כאגואיזם וכחוסר עניין בעולם הסובב. עד כה ראינו בעולם הצומח הפריה שתמיד מתרחשת באור יום, לעיני כל. כך לא מתעוררות בעיות מוסריות, אין מה להסתיר והכל טהור ותמים. לעומת זאת, תהליך ההפריה העצמית מתרחש לרוב במחשכים, בתוך הניצן עצמו, בעודו סגור.
עולם החרקים: הרחם הקולקטיבי
בעולם החרקים אנו עדים למספר תופעות מעניינות: אם ניקח את הדבורים, לדוגמה, נבחין בתופעה של איבוד המגדר. הדבורה הנקבית, במידה ולא הפכה למלכה, מאבדת את פוריותה, ואיברי מינה )השחלות( משנים את תפקידם והופכים לאיברים לייצור ארס)!(. כלומר, בעולם הדבורים יש נקבה אחת – ה”מלכה” )זהו כינוי מטעה מאוד, אשר נובע ממבני השלטון ההיררכיים של בני האדם. ה״מלכה״ היא, למעשה, הרחם הקולקטיבי של הכוורת, ואינה מצווה על אף דבורה מה לעשות( – והשאר הם ״חברים בקהילה״, ללא זהות מגדרית מובהקת. יש בכוורת זכרים שתפקידם להפרות את המלכה, ואין להם שום תפקיד מעבר לכך. לכן הם אינם חלק מן הקהילה.
במידה ואין הפריה של זכרים, המלכה מטילה ביצים שתהפוכנה לזכרים בלבד, מה שנקרא ״הפריית בתולין״, וזאת בכדי שאלה יפרו אותה בעתיד. שטיינר טוען שבעולם הדבורים אנו רואים את אידאל האהבה ברמתו הגבוה ביותר. כולם פועלים מתוך מה שהוא הגדיר אהבה ללא תנאי: אף אחד לא מקנא באף אחד, וכל אחד עושה את תפקידו על הצד הטוב ביותר למען כולם.
כאן עולות שאלות רבות: האם קהילה נשית שבה כל הנשים פרט לאחת מוותרות על המגדריות שלהן ומפנות את כל האנרגיות שלהן לפעילות קהילתית משותפת היא אידאל?
בדבורים אנו רואים שהגורל להיות זכר, נקבה או חסר זהות מגדרית ברורה תלוי במשך הזמן בו הם מתפתחים כביצה או במזון ממנו הם ניזונים כזחלים. כך, למשל, מביצת דבורה הבוקעת לאחר 28 ימים יתפתח פרט זכר, ואילו מביצה הבוקעת לאחר 21 ימים תתפתח נקבה; נקבה שתוזן במזון עשיר במיוחד – “מזון מלכות” – תתפתח למלכה.
בקרב מינים רבים של נמלים וטרמיטים וגם בקרב כמה מינים של דבורים ופרפרים אנו רואים שההפריה עצמה מתרחשת במה שמכונה ״מעוף הכלולות״: בימי תחילת הקיץ הנקבה עפה גבוה ככל יכולתה במטרה להתאחד עם השמש. הזכרים מתחילים במירוץ לעברה. מי שיגיע ראשון ייכנס איתה למעין מעוף סיבובי שבסופו תתרחש הפריה, באור ובשמים, לעיני השמש. בהקשר זה נזכיר כי את רצונם של החרקים להתאחד עם השמש אנו רואים בתופעה של התרסקותם כנגד מנורות חשמל.
מוכרת גם התופעה של האלמנה השחורה, עכבישה שהורגת את בן זוגה מיד לאחר ההפריה. עכבישה זו גדולה פי עשרה ויותר מן הזכר המפרה אותה. לאחר מעשה ההפריה מסיים הזכר את תפקידו, והופך בעיניה לחרק ככל החרקים, והיא רואה בו טרף קל ועשיר בחלבון, אשר כבר מצוי בין זרועותיה. הואיל ומספר העכבישים שיבקעו לאחר ההפריה הוא רב, הרי שמותו של אותו זכר אינו נתפס כסכנה גדולה להמשך קיומו של הזן.
אם נסכם את שאלת המגדר בעולם החרקים – אנו רואים שלזכרים יש לרוב תפקיד של הפריה בלבד, ובעונות מסוימות בלבד. החרקים החיים בממלכות )נמלים, דבורים, טרמיטים וכדומה(, חיים לרוב בממלכה חסרת מגדר חוץ מנקבה אחת שתפקידה היחיד הוא להטיל ביצים )כאמור ״רחם״ ולא ״מלכה״( השאר לא עסוקים כלל בשאלת המגדר ובשאלת ההפריה.
עולם החי: הלהט”בים הראשונים
דג מסוג השושנונים המשנה את מינו בהתאם לנסיבות
רעיון נוסף שפיתחו בעלי חיים קשור באנדרוגינוס )״אנדרו״ – זכר; ״גין״ –
נקבה(. הרעיון דומה להפריה עצמית בצמחים, אך שונה בכך שהפרט אינו מפרה את עצמו, אלא מפרה ומופרה בו-זמנית.
דוגמה מרתקת לכך הם החלזונות: לכל פרט יש איברי מין זכריים ונקביים. בזמן ההזדווגות הם בו- זמנית מעבירים תאי זרע ומקבלים תאי זרע מפרט אחר. פה יש לנו מעין תודעה שלמה בתוך עצמה, אך גם כזו הפתוחה לסביבה.
שיטה נוספת קשורה בשינוי המגדר במהלך החיים בדגים שושנונים ) Anemone =sh (. דגים אלו חיים בלהקות, כאשר הדג הגדול ביותר הוא נקבה, השני בגודלו הוא בן זוגה הזכר ויש עוד מספר דגים קטנים יותר ממין זכר שאינם פוריים. במידה והנקבה מתה או מודחת על ידי הלהקה, משנה בן זוגה הזכר את מינו והופך להיות הנקבה, ואחד הזכרים הופך להיות בן זוגה. כלומר יש לנו פה מנהיגות נקבית בקהילה זכרית שבה אין תחרות בין זכרים. יחד עם זאת, הזכר יכול להפוך בתנאים מסוימים לנקבה, וזכרים לא פוריים יכולים בתנאים מסוימים להפוך לפוריים. זוהי תודעה שאין בה מרכיב של מתח ותחרות, והמגדר נשאר גמיש ויכול להשתנות בהתאם לצורך.
כוורת הדבורים — אהבה ללא תנאי
ועם התבגרותם הם הופכים לזכרים. כאן קיימת תודעה בה כל פרט ופרט יחווה במהלך חייו את היותו בעל מגדר ברור, אך פעם זכרי ופעם נקבי.
יונקים ועופות: תפקידי מגדר ברורים
ביונקים ובעופות אנו כבר רואים מגדר ברור. פה יש תפקידים שונים לזכרים ולנקבות. הזכרים והנקבות לא תמיד חיים בקהילות משותפות, ולעתים הקהילות נפגשות רק בעונות מסוימות בשנה. הגדרת המגדר יוצרת מיד מתח, תחרות, אלימות והיררכיה במסגרת החיים החברתיים. אך יש לזכור שאצל רוב החיות המפותחות מדובר בעונה בלבד, ולא במתח מתמיד לאורך כל ימות השנה.
יש לציין שכל בעלי החיים )ובכלל זה האדם( עוברים תקופה בחיים שבה הם חסרי מגדר, אם זה בילדות המוקדמת או בשלב העוברי. האדם, כברירת מחדל, הוא קודם כל אישה. בכדי להפוך לזכר, צריך שבשלב העוברי ישוחררו הורמוני מין זכריים )טסטוסטרון(. יש לזכור שגם על פי סיפור הבריאה השני שבתורה, המגדר נוצר רק בשלב השני, אם כי שם בסדר הפוך – הזכר ורק לאחריו הנקבה.
ככל הנראה הגדרת המגדר אינו הדבר המהותי ביותר בטבע. הדבר החשוב ביותר הוא הזהות של הזן )species (. בכדי לקיים את הזן לאורך שנים רבות יש צורך באסטרטגיות שונות, בין השאר ביצירת מגדרים שונים, לעתים בעונות שונות במהלך החיים.
יש לציין שעל פי תורת האבולוציה של צ׳רלס דרווין, למגדר יש יתרון בכך שהוא יוצר שונות גדולה, כלומר כל פרט שונה מעט מכל האחרים עקב הערבוב הגנטי. היתרון בכך הוא שכאשר נוצר שינוי סביבתי )מחלות, בצורת, מלחמה וכדומה( יהיו כאלו שיוכלו לשרוד טוב יותר, והם שיבטיחו את המשך קיומו של הזן. החיידקים פתרו את הבעיה הזאת על- ידי חלוקות מהירות מאוד, כלומר הדורות שם מתחלפים בקצב מהיר, מה שמעלה את קצב הופעתן של מוטציות )=שינוי גנטי אקראי הקורה אחת למספר דורות. בבני אדם הדבר יכול להיות אחת לאלף שנים; בחיידקים – בכל שעה-שעתיים(.
האדם – טבעה של האהבה
האדם — איברי המין מתפתחים במהלך
העוברות
מכל ממלכות הטבע, באדם המגדר הוא המשמעותי ביותר, כיוון שהוא נוכח כל הזמן – הן בשל הפריון
האנושי שנפרש על פני השנה כולה, והן בשל השימוש באיברי המין לא לשם פריון בלבד, אלא לשם הנאה גרידא, על כל עומק המשמעויות האסטרליות הנלוות לכך. היתרון בכך הוא שבני האדם משקיעים אנרגיה נפשית ופיזית עצומה ביצירת קשרים ביניהם. החיסרון הנלווה לכך עלול להיות שבני האדם יזהו את עצמם יתר על המידה עם המגדר שלהם, וישכחו )או לא יהיו ערים לכך לאורך כל חייהם( שבמקור העוברי והאבולוציוני הם היו חסרי מגדר, ושגם בעתיד )הן לאחר המוות והן במהלך ההתפתחות התודעתית שלהם( הם שוב יהיו חסרי מגדר. לפיכך על האדם לזכור לחנך את עצמו ואת ילדיו שבכל אדם קיים משהו שהוא מעבר למגדר: ישותו הרוחנית האינדיבידואלית. רק כישויות רוחניות אנו יחידים ומיוחדים, ובצלם אלוהים.
פורסם לראשונה בירחון אדם עולם
