נוכח ניסיונות שנויים במחלוקת לחסום בפנינו את אור החמה,

לכאורה מתוך כוונה להילחם בהתחממות הגלובלית – שוחחתי עם חן עתיד על השמש של שטיינר: תחנה במסע הנפש לאחר המוות ולפני ההתגשמות, מקום שבתם של כוחות אלוהיים ומקור לאהבה אינסופית

סימונה מצליח חנוך | 5 ביולי 2023

לפני כארבע שנים, בלב פאניקת ההתחממות הגלובלית, רגע לפני הקורונה, נתקלתי בכתבה בתאגיד השידור כאן 11 שכותרתה “הנדסת אקלים: כבר לא תאוריית קונספירציה” ובה הוצע ששחרור כימיקלים לאטמוספירה, במטרה ליצור מיסוך לקרני השמש, יכול להוות פתרון לבעיה. “אקמול לאדם חולה,” המשיל פרופ’ דני רוזנפלד מהאוניברסיטה העברית, וקרא לזה “תרסיס נגד התחממות גלובלית”. הרעיון, כך הסביר, הוא “להחזיר לחלל כמה שיותר קרינת שמש”, על ידי הזרעת עננים בכמה שיותר חלקיקים קטנים )לא משנה מה המהות שלהם, טרח לציין(. “כך,” אמר, “נגביר את כיסוי העננים והם יחזירו קרינת שמש לחלל, מה שיקרר את כדור הארץ כנגד ההתחממות הגלובלית.”

“הרעיון הוא להתערב במה שקורה באטמוספרה?” שאל המנחה.

“אכן כך,” אמר הפרופ’.

מי שטרח לצפות בכתבה עד סופה, יכול היה להבין שלאמיתו של דבר, פרופ’ רוזנפלד לא מעודד את הטיפול האקוטי הזה מעבר ל”מתן אקמול” נקודתי. הבעיה העמוקה לדבריו היא פליטת גזי החממה, והפתרון האמיתי הוא צמצום שלה.

השנים חלפו, ועידות אקלים הלכו ובאו, ולצד הצעות מעניינות לצמצום פליטת גזי חממה (אחת מהן היא למשל פיתוח פרות שמהונדסות גנטית לנפוח פחות מתאן), ממשיכים לזרום לשמי חיינו עוד ועוד רעיונות לחסימת קרני השמש. רוב הרעיונות (וכנראה גם היישומים) מתמקדים בפתרון הפשוט יחסית של זריעת עננים מלאכותיים (לא ניכנס כאן לדיון מה מכילים החלקיקים שנזרעים ולמה הרשויות שותקות בעניין), אך האחרון שבהם, ממש מהשבוע, מגיע מבית היוצר של המכון לחקר החלל בטכניון, שם מציעים לשגר לחלל “צילייה” או “שמשייה” ניידת ענקית (5,000 קילומטר רבועים שטחה), שתחוג בשמים במסלול מקביל לכדור הארץ, בינינו לבין השמש, ותגן עלינו מקרניה.

***

בקיץ הקודם תכנַנו לעשות גיליון “שמש”, אך הרגשנו שאנחנו זקוקים להשקיה, וכך יצא גיליון “אל המעין”(אוגוסט 2022), בו כתב לנו חן עתיד על מים כישות של אהבה. השנה, כשימי עננים ואובך רבים

מה אתה אומר על הניסיונות למסך מאיתנו את השמש?

הייתי אומר שבמובן הנפשי והרוחני, זה להשאיר אותנו יתומים. האדם, מראשיתו, ראה בשמש מקור חיים, חום, ביטחון. ליקוי שמש היה אירוע טראומתי שתרבויות קדומות הנציחו במיתוסים. השמש הייתה אל או אלה, מקור חיים. במיתולוגיות הקדומות האל הכי חזק היה אל השמש. אנשים שנתפסו כקשורים לשמש קיבלו מעמד של כוהנים או מלכים, שלבשו כתר זהב – שמש עלי אדמות. מהמקום הזה, בחסות המטריאליזם האהרימני איבדנו בימינו את השמש, ויחד איתה את השמיים והכוכבים. להיות מחובר לשמש זה לחגוג את עונות השנה, את היום הארוך והקצר בשנה, להיות מחובר לריתמוסים קוסמיים. האנושות התפתחה סביב היחס לשמש, וכשאנחנו ממסכים אותה, או מפחדים ממנה, אנחנו מאבדים חלק מהותי מעצמנו ומהקשר שלנו לרוח. אנחנו מאבדים את הקשר שלנו לתקווה ולכוח, ויש לזה מחיר מאוד כואב.

המדע שלנו אומר שהשמש היא סוג של גיהינום. התפוצצויות גרעיניות, אטומיות, שמאפשרות אפס חיים, המקום הכי מת ומסוכן שניתן לדמיין. אך האדם, בתפיסה האינסטינקטיבית שלו, תופס אותה כמקור חיים, ושטיינר אומר שאנחנו צודקים. השמש, לפי שטיינר, היא מקום משכנן של ישויות רוחניות גבוהות שהקשר איתן חיוני להתפתחות שלנו. למעשה הוא מדבר על שלוש שמשות: פיזית, רוחנית ונפשית. אחזור לזה בהמשך, אך אני רוצה להתבונן על השאלה ששאלת מנקודת מבט נוספת: עד כמה מותר לאדם להתערב בטבע. הנטייה הראשונית שלנו היא כמובן להגיד שאנחנו לא יודעים מספיק על האיזונים בבריאה כדי להעז ולהתערב, אבל אולי זה כמו שזרתוסטרא אמר, שגם בטבע, כמו בכל מקום, יש טוב ורע, והתפקיד של האדם הוא להגביר את הטוב ולהילחם ברע? גם בספר בראשית האדם מקבל תפקיד – “לעובדה ולשומרה”. זה לא רק לשמור, זה גם לעבוד, לפעול, והפעולות האלה הן התערבות. התשובה לדעתי תלויה במוטיבציה לפעולה – האם היא נעשית מתוך מניעים אלטרואיסטיים או אגואיסטיים, האם זו פעולה מוסרית או לא.

על פניו אנחנו מדברים כאן על פעולה מוסרית שנועדה להגן עלינו מפני ההתחממות הגלובלית.

בהנחה שאכן יש התחממות גלובלית, ברור שמה שבאמת יעצור אותה זו הפחתה של פליטת גזי חממה. אז אם מנסים ליצור כל מיני מיסוכים של השמש, שיאפשרו לנו )לכאורה( להמשיך להשתולל עם המשאבים של כדור הארץ, להמשיך לצרוך ולזהם כמו שאנחנו עושים עכשיו – ברור שזה לא יעבוד. אנחנו לא מספיק מבינים את השפעת השמש עלינו בכדי להעז לחסום אותה. זה כמו לזרוק אבן לבריכה – אין לנו שום שליטה על האדוות, אלא שמערכת האוויר רגישה בהרבה מזו של המים וההשלכות יהיו נרחבות בהרבה. הראייה של המדע המודרני היא מאוד לא הוליסטית. הנטייה שלו היא להסתכל על כל דבר נקודתית ולהסיק מסקנות מניסויים שנעשים בתנאי מעבדה. נכון, אם תבני כיפה, כמו שהם עשו, תדמי קרינת שמש על ידי גוף תאורה ותיצרי לה מיסוך – הטמפרטורה בכיפה אכן תרד. אבל כשיוצאים עם זה

החוצה, לעולם, יש אינסוף משתנים שלא ניתן לשער. מה יקרה לים? לזרמי האוויר? לצמחייה?

מה באמת יקרה לצמחייה? היא לא זקוקה לשמש ישירה?

עננות אמיתית לא פוגעת בפוטוסינתזה. תראי את יערות הגשם הטרופיים, אלה המקומות הכי מעוננים והכי ירוקים בעולם. אבל, יש כאן ״אבל״ גדול – אלה עננים טבעיים, וזה משהו שהאדם מעולם לא הצליח )וכנראה גם לא יצליח( ליצור. העננים המלאכותיים האלה, שמייצרים בישראל עם יודיד הכסף, לעולם לא יתפקדו כענן טבעי, ואת ההשלכות קשה לשער. מה למשל קורה כשהחומר הזה יורד לאדמה? אלה לא ניסויים שאפשר לחזור מהם. אי אפשר לבטל את הניסוי אם הוא יוצא מכלל שליטה. לפי שטיינר האנושות ניסתה כבר פעם אחת לעשות מניפולציות במזג האוויר וזה נגמר במבול. באטלנטיס, אמנם לא ניסו לחסום את השמש, אלא דווקא ניסו לעשות מניפולציות בכוחות אתריים, אבל לפי שטיינר זה מה שגרם לחורבן שלהם.

בחסות המטריאליזם האהרימני איבדנו בימינו את השמש, ויחד איתה את השמיים והכוכבים

אנחנו בדרך לשם?

כן ולא. אנחנו בדרך לפיצול באנושות. חלק מהאנושות ילך מתוך בחירה או מתוך שינה )במובן של חוסר ערנות למתרחש( וישקע לתוך המטריאליזם. זה יוביל לקטסטרופות במזג האוויר, לבצורות ושיטפונות, חום קיצוני וקור קיצוני. אבל חלק יבחר בדרך של חוכמת הלב, בדרך של חירות ואהבה. אנשים אלו יעברו התפתחות לעבר ראייה רוחית ולשלב הבא של התפתחות האדם.

כך או כך זה נשמע די אפוקליפטי. יש איזו נקודת יציאה ל ֵערים? מימד אחר שיוכלו לברוח אליו?

הם לא ילכו לשום מקום, אני מניח שהם יקימו קהילות רוחניות חופשיות ובתוכן ימצאו כוח ונחמה. בעתיד היותר רחוק הם יעברו למצב הפלנטרי הבא.

נראה לי שאנחנו כבר רואים ניצנים של הפיצול הזה בעולם, וזה מחזיר אותי לשמש הרוחנית שהזכרת קודם.

התמונה ששטיינר נותן כאן היא מאוד בהירה. רוחות הצורה, שביהדות אנו קוראים להן “אלוהים”, היו כוחות ירח, ובשלבים מסוימים של התפתחות האנושות, הם היו חשובים ביותר. רוחות הצורה הן אלה שיצרו צורות בטבע – חי, צומח, דומם. בבראשית מתואר איך אלוהים יוצר בדיבור צורות שונות של

קיום. צורות אלה ניזונות בעיקר מכוחות ירח – גורם שמיים חסר אור שמקבל את האור שלו מהשמש, ואז מקרין אותו בלילה על כדור הארץ. זה שלב בו הקשר של האדם לכוחות האלוהיים הוא לא ישיר למקור אלא עקיף. זה שלב שקשור מאוד להתפתחות ההיגיון, הזיכרון, החשיבה האינטלקטואלית. זהו שלב התפתחות באבולוציה שבו לא הרגש ולא הרצון עומדים במרכז אלא החשיבה – כוחות השוואה, מדידה, היכולת לתת ערך לדברים, לכמת אותם – נוצרים כסף, כלכלה, ונשאלת השאלה: “כמה זה שווה?”

בשלב מסוים האנושות הייתה צריכה להתחבר ישירות לכוחות השמש. הכריסטוס, כישות רוחנית שמגיעה מהשמש, יורדת לאדמה, הופכת עצמה לדמות אנוש ופותחת לנו את הדרך שלא להתבסס עוד בלעדית על כוחות חשיבה, אלא על כוחות לב. היכולת לעשות את הטרנספורמציה הזאת קשורה מאוד לזמננו, תקופת נפש התודעה. זה תהליך של להקשיב ללב, לחוכמת הלב. גם המלאך מיכאל, שהיה בעבר ארכי מלאך של העם היהודי, הפך לרוח הזמן והתחבר לכוח הכריסטיאני. הכריסטוס, שקשור בגופו לכוחות התורשה היהודיים, הירחיים, מביא לתוכם כוחות שמש. הוא הופך את האנושות מעם לעולם. מ”אהבת לרעך כמוך”, לאהבת האדם “באשר הוא אדם”.

וזאת השמש?

כן. ישות של אהבה ונתינה מוחלטת.

מאוד שונה מהדמות הדמונית, הבוערת במיליוני מעלות צלזיוס, שהמדע מציג לנו.

נכון. שטיינר טען שבמרכז השמש אין כלום. שום בעירה. רק ריק. ההסתובבות של כל גרמי מערכת השמש סביב השמש היא לא בגלל כובד המשיכה שלה אלא להפך – בגלל כוח הוואקום, שמושך בדיוק כמו כוח הכובד. השמש אינה מקום של אש בוערת, אלא היא מקור לאור, חום וחיים. היא המקום שאליו אנחנו מגיעים לאחר המוות, התחנה במסענו בה עובר הגבול בין האסטרלי לרוחני. עד הירח אנחנו אוחזים עדיין בגוף האתרי שלנו, עד השמש – בגוף האסטרלי, ולאחריה, ועד הכוכבים – ברוח. כל תהליך הקמלוקה )מסע הנשמה ברפלקציה על החיים( נעשה בין הירח לשמש. מ ֵעבר אליה אנחנו רק עם האני. וכך גם בחזרה, בדרכנו להתגשם לקראת הלידה, אנחנו נעים מעולמות הרוח אל השמש, שם ניתן לנו גופנו האסטרלי שישמש אותנו בחיים הבאים; ממנה אל הירח, שם אנחנו מקבלים את הגוף האתרי; ומשם אל רחם אמנו, שם אנחנו מתגלמים בגוף פיזי.

שטיינר בכלל אומר שכל עניין מזג האוויר לא תלוי בחיים אלא במתים. הנשמות שעומדות להתגשם לארץ מכוונות את מזג האוויר כך שיתאים לתנאים בהם הן רוצות להתגשם.

בהנחה שאכן יש ההתחממות גלובלית, אם מנסים ליצור כל מיני מיסוכים של השמש, שיאפשרו לנו להמשיך להשתולל

עם המשאבים של כדור הארץ – ברור שזה לא יעבוד

האם ייתכן שפועלים כאן מאחורי הקלעים כוחות שעומדים להתגשם בעולמנו ולא רוצים לראות את השמש?

אני לא חושב כך. מה שיותר סביר זה שהאנשים הנמצאים מעבר לסף רוצים לעורר את התודעה של אלו הנמצאים כרגע בתוך גוף פיזי. עד שלא תהיה הבנה שצריך לפתור את הבעיות של העולם מתוך ראייה הוליסטית, פיזית ורוחנית, ושלמניעים של העשייה יש חשיבות לא פחות מאשר לעשייה עצמה, ניאלץ להתמודד עם קשיים הולכים וגדלים במישור הפיזי, ברמה העולמית וגם ברמה האינדיווידואלית.

הפער בין איך שהמדע תופס את השמש לבין מה ששטיינר מביא הוא כמעט לא נתפס.

נכון, והוא דומה במובנים רבים לפער בין מה שהמדע המודרני אומר לבין מה שהחוויה הנפשית-פיזית שלנו מספרת לנו. בבוקר אנחנו רואים את השמש עולה במזרח, צופים בה עוברת במהלך היום במסלולה, נעה מעל ראשינו, ואז שוקעת במערב. המדע אומר לנו שזה בכלל לא ככה. שהשמש עומדת במקומה ואנחנו הם אלה שנעים סביבה – לכאורה זורחים ושוקעים ביחס אליה. אך במציאות הפיזית, אין שום מקום, בכדור הארץ או בחלל, בו נוכל לעמוד ולראות את התמונה הזאת. היא נוגדת כל חוויה אנושית אפשרית. המדע מציג לנו שמש מסוכנת, אלימה ועוינת חיים, וזה מדהים איך כמו בספר 1984 של אורוול הרבה מהמושגים שהמדע מחדיר לשיח היומיומי הם למעשה הופכיים לאמת. חושך הוא אור, שקר הוא אמת. נכון שהשמש, בחשיפה מוגזמת יכולה להזיק, אך לא פחות מכך היא חיונית לנו ולכוכב כולו גופנית, רוחנית ונפשית. בלי שמש אין חיים.