האדם חווה את הזמן בנפשו, ומוצא אותו משתקף בשעון ובמחזורי הטבע. אבל כדי להתעלות אל מעבר לזמן ולגעת בנצח, עליו לשאוף אל הרוח, או אל שליחהּ עלי אדמות – האור. רשימה לחנוכה, חג האורים

מאת חן עתיד

מהם הזמן והאור, והיכן שני המושגים האלו נפגשים? השאלות האלו פותחות לנו את השער לקשר שבין האדם לרוח.

הזמן

אפשר לראות שלושה סוגים של זמן: הזמן המחזורי, הזמן הסובייקטיבי והנצח.

זמן מחזורי: בטבע ישנם אלפי מחזורים. אף לא אחד מהמחזורים שבטבע אינו נשאר קבוע לאורך זמן. הכול נמצא בתהליכי השתנות, מהם מהירים ומהם איטיים, וכולם תלויים בשינויים המתרחשים בסביבה. מסיבות שונות בחרה האנושות את ה”יממה” כיחידת

הזמן היסודית ביותר, ועל בסיסהּ יצרה את השעון. האם השעון מראה לנו זמן אובייקטיבי? לא, אם ב”אובייקטיבי” אנו מתכוונים לאמיתי. השעון נותן לנו זמן מכני: מחזור אחד של השעון שווה לחצי יממה, 1/12 של המחזור הוא “שעה”. את השעה אנחנו מחלקים לשישים חלקים שווים

האור

האור במהותו קשור מצד אחד למשהו מאוד פנימי באדם, ומצד אחר לכל היקום. הדרך לגשר בין מהותו הרוחנית של האדם לבין מהותו הרוחנית של העולם קשורה לאור. אך כדי להבין זאת, עלינו ללמוד לתפוס את האור בעזרת לבותינו,

ולא רק בעינינו. האור הוא אחת התופעות המופלאות בטבע: אנחנו לא רואים אותו ישירות, אך כל ראייתנו תלויה בנוכחותו. העין קולטת את האור שמגיע אליה מהעולם ומתרגמת אותו לתמונה. כך מאפשרים האור והעין לעולם להיראות, אך האור עצמו נשאר בלתי נראה. בעבר ראתה האנושות באור מהות רוחנית, ומקור האור הגדול, השמש, היה תמיד המקור הרוחני בעל העוצמה הגדולה ביותר. גם יתר המאורות השמימיים )הירח, כוכבי הלכת, כוכבי השבת, השביטים והברקים( נתפסו ככוחות רוחיים. כאשר האדם למד לעבוד עם האש, הוא תמיד ראה בה את מתנת האלים, כיוון שלאש יש כוח לא רק לשרוף ולחמם – אלא גם להאיר בחושך. בתקופה המודרנית המשיך האור להיות מסתורין. בתחילת המאה ה-18 גילה אייזיק ניוטון שחלק מהתופעות הקשורות באור מראות שהאור נע בגלים, ושהצבעים השונים הם למעשה אור באורכי גל שונים. ניוטון גם הניח את קיומו של ה”אתר”, תווך חומרי אך חסר מסה, שממלא את כל המרחב הקוסמי,

היום הרבה אנשים חיים בחוויה ש”חסר להם זמן”. מדוע? כיוון שהם אינם חיים בזמן הווה, אלא בעתיד או בעבר. חיים בזמן עתיד יכולים להיות ציפייה למשהו שיקרה )חופש, אירוע כזה או אחר(, או חרדה מפני מה שיבוא ) מלחמה, משבר כלכלי, זקנה וכו'(. חיים בזמן עבר קשורים לערגה וגעגועים למה שכבר היה,

או לטראומה ושמירת טינה, כעס ועלבון על אירועים מהעבר. האם אנו מסוגלים לנתק את חוויית הזמן מהעולם הרגשי הסובייקטיבי שלנו?

הנצח: כשאדם מתעלה מבעד למעטפותיו הגופניות והנפשיות ופונה אל הרוח, הוא חי בנצח. סוד מע ָבר-הסף מהנפשי לרוחי הוא סוד “השמדת הזמן”. זוהי המשמעות של “להיות בצלם”, לממש את האלוהי שבאדם: לחיות מעֶבר לזמן, ללא תלות בו; לחיות את החוקים הנצחיים הקיימים באדם ובעולם,

לחיות בנצח.

כשאדם מתעלה מבעד למעטפותיו הגופניות והנפשיות ופונה אל הרוח, הוא חי בנצח. סוד מעָבר-הסף מהנפשי לרוחי הוא סוד “השמדת הזמן”. זוהי המשמעות של “להיות בצלם”, לממש את האלוהי שבאדם

כדי לקבל “דקה”, ולשישים חלקים נוספים כדי לקבל “שנייה”. את השנייה אנו מחלקים ליחידות עשרוניות, וכן הלאה… בטבע לעולם לא נמצא מחזורים מדויקים ושווים כמו שהראש שלנו ממציא, ועדיין, המחזור המכני של השעון מקרב אותנו אל המחזוריות שבטבע. אולם, אם אנו חיים את הזמן לפי אחד ממחזורי הטבע, אנו יוצרים לעצמנו תלות ושוללים את החופש שלנו.

זמן סובייקטיבי: תחושת הזמן שלנו תלויה בעולם הנפש שלנו: אם אנו שמחים וטוב לנו, נראה שהזמן עובר מהר מאוד, ואם אנו משועממים, סובלים, לא מרוצים – נראה לנו שהזמן עומד מלכת.

אם מישהו במרחק עשרים שנות אור מסתכל עכשיו על כדור הארץ, האם הוא רואה אותך הקורא כפי שנראית לפני 20 שנה? כלומר, האם סיפור חייך חי לנצח בחלל העולם? האם אפשר להתחבר בתודעה אל האור הזה ולתת למושג “עבודה ביוגרפית” תוכן חדש לגמרי?

יש שם, באור הקוסמי, יותר מתקופת חיים אחת? ואולי יש שם מישהו שרואה את האור שלך ומחזיר לך אותו בתור מחשבות? האם הכוכבים הנראים בשמיים הם בעצם השתקפות של אורות משחר ההיסטוריה של העולם, תמונות )אימגינציות( בהן שזורים כל סיפורי העבר, ההווה ואולי גם העתיד של העולם? האם ניתן לכן לראות את כל ההיסטוריה מנקודה כלשהי בחלל? במילים אחרות: האם כל מה שאי פעם התרחש ביקום נמצא כמידע של

אור ביקום?

פתח ליבך, היה לאור

בדרכים רוחניות רבות האור מהווה יעד התפתחותי עליון, ומשתמשים בהן במושג “הארה”; להיות “מואר”. בקבלה יש לאור מקום מרכזי, ומושגים הקשורים באור – כמו זוהר, בוהק, נוגה, ניצוץ – הם חלק בלתי נפרד מהדרך המדיטטיבית שלה. ד”ר רודולף שטיינר יוצר קשר הדוק בין האור לחשיבה. מהות החשיבה היא להאיר לנו את האמת. כל “מחשבה טהורה” )מחשבה בעלת מהות אוניברסלית, שאינה תלויה באישיותו של החושב(

נוגעת ברוח. האור הוא אפוא כוח מאחד בין האדם לרוח. האור נמצא מעבר לזמן, ובכך הוא שליח הרוח בעבור האדם; הוא מורה דרך בשבילנו. להבין ולחוות את האור – או כפי שנאמר בקבלה, “להתכוון אל האור” – בתוכנו וגם בסביבתנו יכול להיות המפתח להתפתחותנו הרוחנית, התפתחות הלוקחת

אותנו יותר ויותר אל מעבר לזמן

ושעליו נישאים גלי האור (אגב, המונח “גוף אתרי” במשמעות של “גוף החיים” נטבע על ידי חוגים תאוסופיים, ואינו קשור לאתר של הפיזיקאים) ניסוי מייקלסון-מורלי בסוף המאה ה-19 שלל את קיומו של האתר, ואף הראה שמהירות האור קבועה לכל צופה, ועומדת על 300 אלף קילומטר בשנייה. מחקריו של אלברט איינשטיין בתחילת המאה העשרים אוששו טענה זו, והראו שמהירות האור מהווה את הגבול העליון האפשרי למהירות תנועתו של החומר. איינשטיין גם גילה, שתופעות נוספות הקשורות באור מראות שהוא בנוי מחלקיקים של אנרגיה טהורה – פוטונים. תורת היחסות של איינשטיין מראה, שכל חומר יכול להפוך לאנרגיית אור אם הוא ינוע מהר מספיק. כלומר, חומר ואור הם מהות אחת בצורות שונות. איינשטיין גם יצר קשר בין האור לזמן, וגרס

שבמהירות האור הזמן עומד מלכת.

מרחק שנות אור

על סמך תורת היחסות אנו יודעים היום, שמה שאנו רואים בשמי הכוכבים זו מציאות שהייתה קיימת לפני מיליוני ומיליארדי שנים, ושאולי כבר מזמן אינה קיימת. אם מישהו במרחק עשרים שנות אור מסתכל עכשיו על כדור הארץ, האם הוא רואה אותך הקורא כפי שנראית לפני 20 שנה? כלומר, האם סיפור חייך חי לנצח בחלל העולם? האם אפשר להתחבר בתודעה אל האור הזה ולתת למושג “עבודה ביוגרפית” תוכן חדש לגמרי? ואולי

פורסם לראשונה בירחון אדם עולם