חן נולד בקיבוץ משמרות, בן שלישי מתוך ארבעה, לאבא דוד עתיד, חקלאי ומשורר )”שאולי מוכר לקוראים מהשיר הייתי נער”( ולאמא איה אריאל ז״ל )אחותו של מאיר אריאל(, בת ראשונה לקיבוץ משמרות, שלכן נקראה בראשי תיבות “ארץ ישראל העובדת” (“ולמזלה זה יצא איה”). בני המשפחה חיו בקיבוץ כמה שנים, לאחר מכן עברו לבוסטון בשליחות ההורים וחזרו לארץ, לקיבוץ מעגן מיכאל, שם נמצא ביתם עד היום.

איך מכל זה הגעת לאנתרופוסופיה?

בגיל 21 הייתי בסוף השירות הצבאי שלי בלבנון. במוצב שבו הייתי קרתה תאונה מבצעית שבה טנק שלנו ירה על המוצב שלנו והרג שלושה חיילים. כל אותו לילה נורא אספנו את מה שנשאר מהגופות. העונה הייתה אביב, אני זוכר את הזריחה לאחר האירוע. היו הרבה פרחים, פרפרים שעברו מפרח לפרח. באותו בוקר, בעודי מסתכל על השמש – תחילה בכעס על ״איך היא מעזה לזרוח כך״ לאחר לילה כזה, ואחר כך בהערצה – קיבלתי החלטה שאני רוצה להיות כמו אותה שמש, למצוא את השקט, הכוח, האור, כל יום מחדש, ללא קשר למה שמביאים החיים. בשנת 1985, מייד לאחר השחרור, הגעתי להרדוף. שם מצאתי גם

כיצד נבט הקשר לחקלאות הביודינמית?

לאחר כ-5 שנים בהרדוף החלטנו, כשאנחנו כבר הורים לבננו הבכור, לנסוע לגרמניה ללמוד. בגרמניה למדתי גרמנית, מה שפתח לי יכולת לקרוא את שטיינר בשפתו, וגם חינוך מרפא. בקהילה המרפאת בינגנהיים )Lebensgemeinschaft Bingenheim( בה למדנו, עבדתי בגן ירק ביודינמי שמתמחה

בגידולי זרעים של ירקות, תבלינים ופרחים. כאשר חזרנו לארץ לאחר ארבע שנים, למדתי תואר ראשון בחינוך וביולוגיה, ותואר שני בניהול משאבי טבע וסביבה. במהלך התואר השני פנו אליי מחברת זרעים ישראלית-אמריקאית בשם ג׳נסיס ובקשו ממני להקים ולנהל מרכז מחקר ופיתוח לזרעים ביודינמיים של פרחים, ירקות ותבלינים. בשנים אלו הייתי נציג של חברת ״דמטר״ )תו תקן ביודינמי( בארץ ויזמתי את הקורס הביודינמי הראשון בישראל. בקורס הראשון השתתפו כ-7 אנשים, ביניהם היו גם לירון ישראלי, רעי סבוראי והילמר קונמן, העוסקים בחקלאות ביודינמית עד היום.

ספר על דרכך בהוראה.

לאחר סיום התואר הראשון התבקשתי ללמד בסמינר מבוא לאנתרופוסופיה בהרדוף. ההכשרות שלי – הן במדעי הטבע והן באנתרופוסופיה – נתנו לי את היכולת ללמד נושאים כמו התפתחות עוברית, התבוננות בצמחים ועוד. משם החלו להזמין אותי ללמד בהכשרות שונות בארץ ובמקביל, ביחד עם אשתי, פתחנו הכשרת תרפיה באמנות וכן קורס טבע ואמנות. באותו הזמן התחלתי גם ללמד מדעים בתיכון בהרדוף. בשלב מסוים פנו אליי מאמרסון קולג׳ באנגליה שאבוא ללמד ולרכז שם את שנת היסוד באנתרופוסופיה. חיינו שלוש שנים באנגליה – אז כבר עם שלושת ילדינו – שנים שבהן לימדתי גם בשוודיה, נורבגיה, גרמניה ועוד. בשנה האחרונה באנגליה לימדתי בתיכון ולדורף אמפילד, ובנוסף לכך לקחנו לביתנו שלושה אוטיסטים לטיפול.

משם הוזמנתי לשוב לחזור לארץ כדי ללמד ולחנך במשרה מלאה בתיכון ולדורף הרדוף. בשנים אלו חזרתי ללמד בהכשרות שונות בארץ.

עם פרוץ הקורונה העברתי מספר הרצאות ביוטיוב. ההרצאה הראשונה עסקה בקורונה והפכה לוויראלית (מעל 125 אלף צפיות). בימים אלה אני מלמד דרך האינטרנט את הקורס השמיני במספר ויש לזה הרבה

את האנתרופוסופיה וגם את אשתי, לילי

על איזה צורך עונות ההרצאות שלך?

מה שמשך את האנשים להרצאה הראשונה קשור לדעתי באפשרות לראות את המגפה בקונטקסט יותר שפוי ומתוך היבטים רוחניים, ולא רק כהיסטריה, כפי שהתקשורת הציגה אותה בהתחלה. מחלות בכלל ומגפות בפרט הן תמיד לא רק פיזיות, תמיד קשורות לשאלות של גורל, לנפש ולרוח של האדם, ומכאן שגם ההבראה מהן אינה רק שאלה פיזית.

אני חושב שמה שאני נותן בהרצאות האלה זה שילוב של מדע מודרני עם עומק אנתרופוסופי שצברתי במהלך 30 השנים האחרונות. יש היום צורך עמוק להבין את האירועים שקורים בעולם, הן מהפן הרוחני שלהם והן מהפן המדעי. השילוב הזה הופך את מדע הרוח, לכזה שמדבר בשפה שאנשים היום רוצים לשמוע. זה גם הופך את האנתרופוסופיה למשהו עכשווי ורלוונטי לחיים היום, ולא לפילוסופיה מרוחקת

של סוף המאה ה-19 תחילת המאה ה-20 בגרמניה.

עם מה לדעתך אנחנו מתמודדים בימים אלו?

האנושות תמיד התמודדה עם שאלות התודעה; עם השאלה באמצעות איזו תודעה נבחר להתמודד עם האירועים החיצוניים הבאים לקראתנו.

האיום הכי גדול היום, לדעתי, קשור בשטיפת המוח המופיעה בערוצי התקשורת, כולל המדיה האינטרנטית והרשתות החברתיות. שטיפת מוח זו מכניסה את האנשים לחרדה ולפחד לגבי העתיד. כאשר אנשים מפוחדים הם מחפשים הגנות. הרצון – המופנה תמיד לעתיד – משותק, ואנחנו מתחילים לפעול מתוך אינסטינקטים הישרדותיים.

הפתרון קשור בראייה עמוקה ורחבה יותר של המציאות; בהבנה שהמציאות היא לא רק חומרית אלא קודם כל רוחנית, ומכאן גם נצחית; הבנה שהאדם חייב לפתח אמונה בטוב, ביפה ובאמת המצויים בשפע בעולמנו. רק מתוך האמונה הזאת, שצריכה להפוך לידיעה עצמית בסופו של דבר, יתעורר הרצון לפעול, תתעורר התקווה, יתחזק אומץ הלב ויגיע האור.